כן, כולם חשבו שכבר עשינו את זה. הולדן אמר למורה לגיל הרך שלו במרץ כי פיית הפאצ’י הגיעה והקדישה את המוצץ שלו ונתנה לו צעצוע. וויטני חשב שלקחנו את זה גם לפני חודשים והופתע שהולדן עדיין מתנמנם כל כך טוב.
לא בדיוק.
מוקדם יותר השבוע, לקחנו את הולדן למינוי השיניים הראשון שלו ורופא השיניים אמר לנו להיפטר מהפסי. הולדן הבטיח שהוא יעשה זאת אבל אז – עם התקרבות הערב – הוא נבהל. אמרתי, “אוקיי, אחד הרבה יותר לילה ונפרד מזה בבוקר.”
כשהגיע הבוקר, הבאתי קופסה קטנה שאמרה “ביי ביי פאצ’י” והכנסתי את הפאצ’י. הוא חשב שאני די מצחיק. בהתחשב בשעות הלילה שנמצאו יום שלם, לא היה אכפת לו בכלל. כשהגיע זמן ארוחת הערב, הנחתי את הקופסה באמצע השולחן ושרנו לזה: “להתראות לך שמח. נפרד ממך. להתראות פאצ’י היקר. נשמח לך. ” וחגגנו עם כף גלידה.
… הישאר מעודכן להמשך הסיפור שלי.